ואת יונה
וְאַתּ יוֹנָה חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנִים
וְשׁוּלַיךְ מְלֵאִים פַּעֲמוֹנִים,
וְרִמוֹנֵי מְעִילַיךְ זְהוּבוֹת
אֲשֶׁר יִדְמוּ מְעִילֵי אַהֲרֹנִים,
וְעֵת צֵאתֵךְ לְעֻמָּתִי אֲדַמֶּה
הֲלִיכָתֵךְ כְּשֶׁמֶשׁ בַּמְּעוֹנִים.
שְׁבִי פֹה יַעֲלַת-הַחֵן, לְנֶגְדִּי
וְהָעִירִי לְדוֹדֵךְ הַשְּׂשׂוֹנִים.
קְחִי הַתֹּף וְהַנֶּבֶל וְשִׁירִי
בְּנִגּוּנֵךְ עֲלֵי עָשׂוֹר וּמִנִּים
וְקוּמִי הַלֲלִי דוֹדֵך בְּחִירֵךְ
יְקוּתִיאֵל, נְשִׂיא שָׂרִים וְרוֹזְנִים,
מְאוֹר עוֹלָם, יְסוֹד אַדְנֵי מְכוֹנָיו,
וְעַמּוּדֵי מְרוֹמִים בּוֹ נְכוֹנִים,
אֲשֶׁר כָּל רוֹזְנִים אֵלָיו מְיַחְלִים
וְלִדְבָרוֹ מְקַוִּים כָּל סְגָנִים,
אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ – עֲדֵי יִיגַע – בְּחֶפְצָם,
כְּאָב יִדְרֹשׁ מְצֹא טֶרֶף לְבָנִים,
אֲשֶׁר פִּיהוּ לְכָל אָדָם בְּשׂוֹרָה
וְנִדְבָתוֹ יְקָרָה מִפְּנִינִים.
בְּרוּחוֹ חֵן וּבִלְבָבוֹ נְדָבָה
וְשִׂפְתוֹתָיו בְּכָל עֵת נֶאֱמָנִים.
גְבִיר דּוֹמֶה כְּשַׁחַק עַל אֲדָמָה
וְגַם כַּפָּיו לְהַמְטִיר כַּעֲנָנִים:
בְּהֵעָצְרָם – יְמוֹתוּן הַנְּפָשׁוֹת,
וְיִמָּלְאוּן – בְּהַמְטִירָם – רְנָנִים.
יְמַלֵּא אֵל מְהֵרָה מִשְׁאֲלוֹתָיו
וְיִהְיוּ מִשְׁאֲלוֹתַי לוֹ נְתוּנִים!
לפנינו שיר שבח – הלל – טיפוסי לימי הביניים. בנוי על בסיס ה- קצידה, "שירים בתבנית זו הם ארוכים ומתאפיינים במבנה מורכב. ראשית ישנו מבוא בעל אופי מגוון, שממנו המשורר נחלץ בבית מעבר לגוף השיר, שמוקדש לאדם מסוים כשיר שבח או ידידות. משקל אחיד וחרוז אחיד לאורך כל השיר." [1]
הבולט בדר"כ בקצידות, שהחלק השלישי שהוא שלל הברכות וה-הלל די קונוונציונלי – מעמד, כסף, בריאות, פוריות ומה לא?! מה שמרתק בחלק השלישי כאן מבית המעבר:
יְקוּתִיאֵל, נְשִׂיא שָׂרִים וְרוֹזְנִים,
מְאוֹר עוֹלָם, יְסוֹד אַדְנֵי מְכוֹנָיו,
שהדימויים הסטריאוטיפיים של פוריות, שליטה במזג האוויר, ובכלל יחוס תכונה כמעט אלוהית ליקותיאל מופיעים גם בשיר הקינה על מות יקותיאל:
ראה שמש
רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה
כִּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה,
תְּפַשֵּׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין
וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָּמָן תְּכַסֶּה,
וְאֶרֶץ – עָזְבָה אוֹתָה עֲרֻמָּה
בְּצֵל הַלַּיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,
וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ
בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.
(1040-1039) [2]
בקינה עושה רשב"ג דה-אוטומציה מבריקה של חלק השבח מהקצידה הזו, כאשר המוטיב המרכזי הינו הגדולה העל-טבעית של יקותיאל, ההגזמה שהינה מצרך מבוקש בשירי שבח באותה תקופה הופכת כמעט ל"האלהת" בן אדם.
המבוא יפהפה, שיר חשק מושלם. הפרשנים אולי יבארו שהיפהפיה הזו היא נשמת הרשב"ג הבאה אל יקותיאל לענגו באיזה נשף. [ היסוד ההומואירוטי חזק מאוד בפרשנות הזו].
—————————————————————————————————————————————-
מקור השיר – פרוייקט בן יהודה
ביוגרפיה – ויקיואנד
[1] ויקיואנד [2] פרוייקט בן יהודה
ר' יוסף אבן אביתור
