שניים שהם סוגה אחת, גמישה מאוד

לאחרונה קראתי שני ספרי "רומן רומנטי" או שמא "Chic-lit"/ * – זהירות, יש ספוילרים בפנים הראשון נקרא – המרכזנית, מאת גרטשן ברג, והשני נקרא – מה המספר שלך, מאת סופי קינסלה שני הספרים עוסקים בגורלן של נשים. המרכזנית מספר על אשה בשנות הארבעים שלה בארה"ב של שנות החמישים והשני על בחורה צעירה בעשור השני של

לא מבקש סליחה

שנה טובה וחתימה טובה. לא מבקש סליחות ברשתות החברתיות. בהיותי אדם לא מנומס, בעליל, כזה המקיים חשבון נפש באופן תדיר ומבקש סליחה באופן אישי, אני מסרב להכנע לאופנה לבקש סליחה מכולם. בלאו הכי אף אחד לא יטרח להודיע לי אם סלח ועל מה הוא סולח לי, כך שזו אמירה, מבחינתי בסגנון "מלים מלים ותו לא".

Morituri – אריה סיוון

אריה סיוון – Morituri* הַהוֹלְכִים אֶל מָוֶת, קֵיסָר, מַצְדִּיעִים בִּדְמָמָה: לוֹחֲמֵי הַתְּהִלָּה לֹא יִשְׂאוּ לְעוֹלָם אֶת קוֹלָם לְחִנָּם, הַלְּבָבוֹת שֶׁלָּהֶם אֵינָם מְאִיצִים הַלְמוּתָם וְדָמָם מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ בְּעוֹרְקִים רְווּחִים כִּנְהָרוֹת רְחָבִים וּשְׁלֵוִים: גַּם סְפִינוֹת מַסִּיעוֹת מִטְעָנִים רוֹפְפִים, כְּמוֹ אֵם הַיּוֹרֶדֶת אֶל בְּנָהּ, לְבַקְּשׁוֹ בֵּין סְלָעִים, יְכוֹלוֹת לְהַפְלִיג עֲלֵיהֶם בְּבִטְחָה, עַד לִפְנֵי הַמַּפָּל הָאַחֲרוֹן. הַזְּעָקָה תֵּלֵךְ לְאִבּוּד

חיים לנסקי – אדון השיר

חיים לנסקי "אֲדוֹן הַשִּׁיר, עַל כָּל יְצוּר חָרוּז חִשַּׁלְתָּ רָאוּי לְתֵמַהּ – וְעַל רוֹדְפֶיךָ מָה? אֵין אֵשׁ?" – ב – – סַדָּנִי שְׁטוּף זִיו, דֵּי אֵשׁ בַּכּוּר, רָאוּי גַּם שֶׁרֶץ לְשִׁיר, אַךְ הֵמָּה – הֵן לֹא לִבְדּוֹת מֵאַיִן יֵשׁ. סיפור חיים לנסקי הוא אחד הסיפורים המבהילים ביותר בספרות הישראלית. סיפור שרבים מהיהודים אוהדי סטאלין או

עד כאן, לא יכול יותר

החלטה לא נועזת במיוחד, ובכל זאת החלטתי לדווח עליה כאן. לפני כחודש קראתי בקורת שמטרתה לקדם מכירה של הספר " אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" של יניב איצקוביץ. בטעות זיהיתי אם השם עם שם של סופר אחר, [מסימני הגיל, אני מניח. הסופר הוא אשר קרביץ] אשר אני אוהב מאוד, ומייד רכשתיו. במשך השבוע