דוד פרישמן

משה עַל רֹאשׁ הָהָר בָּדָד חֻצְּבָה בָאֶבֶן מִטָּה רַעֲנָנָה, וְשׁוֹכֵב בַּמִּטָּה אִישׁ עָיֵף בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְעֵינוֹ לֹא כָהֲתָה וְלֵחוֹ לֹא נָס עוֹד – אַךְ לִבּוֹ מֶה חָלָל; קוֹל כַּנְפֵי הַמָּוֶת מַשִּׁיקוֹת כְּבָר נִשְׁמָע בַּעֲטוֹתוֹ לַשָּׁלָל. וְנֶאֱנָח הָאִישׁ הַגּוֵֹעַ: „הוֹי אֵלִי, לַחִנָּם הָיִיתִי! כָּל-יָמַי לְעַמִּי עָשִׂיתִי, עָשִׂיתִי – וּמְאוּם לֹא עָשִׂיתִי. מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אֶת-עַם-זוּ אָהַבְתִּי