אולגה טוקרצ'ק #2

לפעמים צירופי מקרים מרגשים ממש. רק לפני שנה בדיוק נמרץ, 8.1.2021 פרסמתי רשומה גדולה על ספרהּ של טוקצ'וק "ספרי יעקב" . ועכשיו אני כותב על הספר "על עצמות המתים". כך כתוב בדש האחורי, לצורך שיווקו של הספר: ""על עצמות המתים" הוא מותחן ספרותי מכשף מאת אולגה טוקרצ'וק, כלת פרס נובל לספרות וכלת פרס מאן-בוקר הבינלאומי. במסווה של תעלומה

גד קינר / קיסינג'ר

מותר / גד קינר-קיסינגר 5 באוקטובר 2021 [השיר הועלה באישור המשורר] מֵרֹב תּוֹתָבוֹת פְּצָעִים חַבּוּרוֹת וּמַכּוֹת טְרִיּוֹת אֵין אֲנִי. כְּשֶׁאַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת כּוֹפְרִים לֹא טְהוֹרִים אַנִּיחַ בְּפָנָיו שַׂק מָלֵא חֶלְקֵי חִלּוּף. אֶת מוֹתַר הָאֲנִי אוֹרִישׁ לָכֶם. אתחיל בכך שאני מכיר את גד המון שנים, דרך בת זוגי, שהיתה תלמידתו ודרך חברים משותפים.לגבי השיר החכם והאינטלקטואלי מאוד

טוהר, יונתן פראנזן

אני רוצה להתחיל בטעות שכנראה אינני היחיד שעושה אותה, זיהוי מוטעה בין יונתן פראנזן לבין יונתן ליטל, מחבר "נוטות החסד". אחד מהספרים היותר פרוורטיים שקראתי בימי חיי, ואני בוגר "סטאלגים" לסוגיהם וספרות "מופת" פורנוגרפית בה הסטיות הן שם המשחק. לקח לי זמן להתחיל לקרוא את הספר המאיים הזה, בגודלו. 638 עמודים, ארוכים, אותיות לא גדולות.

ענבל אשל כהנסקי

לפני שנים רבות דן מירון כתב על ענין מרתק, מקומו של הפרט בתוך מערכת שירית/ הקשר פרשני כמעט הרמטי. מירון התיחס לשיר הבודד בתוך קובץ השירים הראשון של אלתרמן, "כוכבים בחוץ", ושאל אם יש בכלל "קיום עצמאי" לשיר הזה, בתוך קובץ שירים בעל מבנה מוצק [סונטה מוזיקלית], בעל הקשר מובהק לגמרי, בעל נרטיב מובהק –

ישראל אפרת

בחיים, אבל בחיים לא שמעתי על האיש הזה. למזלי הרב, פרויקט בן יהודה מקפיד להציג "מה חדש", וכך אוהב שירה שמחפש משוררי עבר, כאלה שלא שמע עליהם מעודו, פוגש אותם. גילוי הוגן – בחרתי שיר קצר, כי אפרת אהב לכתוב שירה ארוכה ומורכבת, והבלוג הזה לא מתיימר לרגע להיות אתר מחקר אקדמי, אלא ובעיקר כתיבת

שולמית הר אבן

אחת מהיוצרות בעברית האהובות עליי במיוחד כלל לא ידעתי ששולמית הר אבן כתבה לילדים. קראתי לפני שנים רבות את "עיר ימים רבים" התלהבתי מהספר, וקראתי עוד דברים שכתבה. בביקור השבועי בפרוייקט בן יהודה מצאתי ספר שירים זה: מה אני אשם שאני גדול? / איורים: נקודא ודנה זינגר תל אביב: דביר, תשנ"ט 1999 מתוך ספר שירים

רונית ליברמנש-ורדי

בניגוד לנוהל הרגיל של הבלוג הזה, בחרתי להקדיש את הרשומה הנוכחית למשוררת חיה, נושמת. אחת מהמשוררת הטובות שפועלות כיום בשדה השירה העברית. חייב לציין, שאני מכיר את רונית דרך אריאנה מלמד, ומאז ומעולם נחשבה בעיניי כיוצרת ייחודית. לאחרונה התפרסמו שני שירים שלה באתר ליריקה, https://lyrica.org.il/blog/, וקיבלתי לשמחתי אישור מרונית להעלותם אצלי בבלוג הזה, וכמובן לכתוב

אברהם בן יצחק

[נעלה נרות הרוח ] נַעֲלֶה נֵרוֹת הָרוּחַ בְּמַחֲשַׁכֵּינוּ. שתי שורות, לא יותר, 14 הברות אם מחשבים את חצאי התנועה והשווא כתנועה עצמאית, ואם מכפילים ה-בי"ת ואת הכ"ף בשל הדגש, קיבלנו מספר הברות כמעט זהה להאיקו היפני המסורתי. האם זה שיר? האם זה פרגמנט של שיר? בעיניי זה שיר, שיר המבוסס על צורת הָאִמְרָה, או ה-מִכְתָּם.

מאיר הלוי לטריס

אחרית דבר / מאיר הלוי לטריס אל רעי ומידעי מרחוק ומקרוב! מִזִּמְרַת אֶרֶץ קֶדֶם מִנְחָה הֵנַפְתִּי פִּרְחֵי עֵץ הַחַיִּים קַו לַקָּו אָסַפְתִּי לְהוֹבִיל שַׁי לְאֶחָי בָּם נַפְשִׁי נִקְשֶׁרֶת; אִם שׁוֹנִים בְּעִתָּם זֶה מִזֶּה נִפְרָדוּ 1 פֹּה לַאֲגֻדָּה אֶחָת יַחַד נִצְמָדוּ כְּאַשְׁכְּלוֹת עֲנָבִים בַּגֶּפֶן אַדֶּרֶת. אִם חֵילִי לֹא יָנוּב, מְאוּם לֹא חָסַרְתִּי! אֶל קִרְיַת מֶלֶךְ רָב בְּמַקְלִי

קאוזו אישיגורו

הפעם אני חורג ממנהגי וכותב על שני ספרים/רומנים של אותו יוצר/ רומניסטן, זוכה פרס נובל לספרות [ ובצדק רב ] – קאוזו אישיגורו. שני הספרים שבחרתי לכתוב עליהם נקראו זה אחר זה, כך שהייחודיות של אישיגורו התחזקה, ובנגוד לפעמים אחרות, בהן קריאה ברצף של רומנים מאותו יוצר עוררה בי תסכול, אי נחת, ולפעמים מנוחה ארוכה,