שולמית הר אבן

אחת מהיוצרות בעברית האהובות עליי במיוחד

כלל לא ידעתי ששולמית הר אבן כתבה לילדים. קראתי לפני שנים רבות את "עיר ימים רבים" התלהבתי מהספר, וקראתי עוד דברים שכתבה.

בביקור השבועי בפרוייקט בן יהודה מצאתי ספר שירים זה:

מה אני אשם שאני גדול? / איורים: נקודא ודנה זינגר

תל אביב: דביר, תשנ"ט 1999

מתוך ספר שירים זה, בחרתי להביא את השיר

לא אוהב טיולים

בחרתי להביא בפניכם את השיר הנהדר הזה, גם מפני שאני "שונא טיולים" בטבע, מהסוג שגורם לאי נוחיות, ללחץ בשלפוחית כשלא נעים להתרוקן ליד המורה או החברים מהכיתה, לגירודים, לעקיצות ומה לא?!

כֻּלָּם יוֹצְאִים לְטִיּוּל כִּתָּה,

וַאֲנִי נִשְׁאָר בַּמִּטָּה.

שׁוֹאֲלִים אוֹתִי לָמָּה, וְאִם לֹא חֲבָל לִי,

וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא בָּא לִי.

וּבַיּוֹם הַמּוֹרָה אֶת הָאוֹטוֹ עוֹצֶרֶת

מִשְׁתַּחֲוָה לַנַּרְקִיס אוֹ לַוֶּרֶד:

רְאוּ, יְלָדִים, מָה מָצָאנוּ בָּאָחוּ –

אִירוּס הַגִּלְבֹּועַ! רְאוּ כַּמָּה רַךְ הוּא!

וְהוּא מְבַשֵּׂר אֶת בּוֹא הָאָבִיב,

רַק תַּעַמְדוּ יָפֶה מִסָּבִיב.

וְכֻלָּם עוֹשִׂים פַּרְצוּף רְצִינִי,

רַק לֹא אֲנִי.

כְּבָר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּגִּלְבּוֹעַ הָיִיתִי,

וְשָׁלוֹשׁ פְּעָמִים אֶת הָאִירוּס רָאִיתִי. 

אֲנִי מַעְדִּיף לִקְרֹא לִי בְּשֶׁקֶט,

בְּלִי דְּבוֹרָה שֶׁעוֹקֶצֶת וּמוֹרָה שֶׁצּוֹעֶקֶת,

בְּלִי לְהַזִּיעַ וּבְלִי לֶאֱכֹל

כָּרִיךְ מָלֵא סַרְדִּינִים עִם חוֹל;

לִרְאוֹת טֶלֶוִיזְיָה, לְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב,

רוֹצֶה – יוֹצֵא, לֹא רוֹצֶה – יוֹשֵׁב,

וְיִהְיֶה לִי חֹפֶשׁ מִכָּל הַכִּתָּה

בֵּין כֹּה כָּל הַחֹרֶף בִּלִּיתִי אִתָּהּ.

אַבָּא, אַתָּה פָּשׁוּט לֹא מֵבִין

שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים.

אַתָּה לֹא אוֹהֵב לֶאֱכֹל חֲבִיתָה,

וַאֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת טִיּוּל הַכִּתָּה.

אֲנִי לֹא חַיָּב לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם,

יֵשׁ כָּל מִינֵי אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם,

וְתָמִיד אָמַרְתָּ – אַתָּה לֹא זוֹכֵר?

שֶׁזֹּאת לֹא בּוּשָׁה לִהְיוֹת קְצָת אַחֵר.

וְחוּץ מִזֶּה עוֹד לֹא מְאֻחָר,

וְיֵשׁ לִי זְמַן לְהַחְלִיט עַד מָחָר,

גַּם אֶשְׁאַל אֶת רוֹנֵן מָה הוּא מְתַכְנֵן,

וְאִם הוּא יוֹצֵא, אָז אוּלַי אֶרְצֶה,

לֹא בִּגְלַל הָאִירוּס, רַק בִּגְלַל רוֹנֵן. 

המלצות קוראיםעל יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.תגיות ליצירה זו טרם הוצעו תגיותלדף הבית

אני קורא את השיר ונוטה להאמין, שיתכן ופעם פגשתי את הר אבן, וספרתי לה על כל הסיבות גורמות לי לסלוד מטיול שנתי. הנה סיבותיו של הילד בשיר: דבורים, הזעה, כריך מלא בחול, אוטובוס מלא צווחות.

הילד עם זאת גם נותן סיבות, היום היינו מחליפים אני מניח ספר וטלוויזיה במכשיר הטלפון החכם, אבל זה הרי עדיף על דבורה ומורה, וסנדוויץ מלא בסרדינים ובחול? וכמו לחדד, הפנייה אל אביו ה-הומניסט והצבת האב בדיוק במקום בו הוא נדרש לממש "עקרונות כלליים": מותר להיות אחר, מותר לא לעשות את מה שכולם עושים

תוך כדי הוא מציג את הבחירות האחרות שלו: לא "בא לו" כי בא לו להיות בחדר לבד, לקרוא ספר ולצפות בטלוויזיה. גם לא מתחשק לו לראות את המורה משתחווה לאירוס הגלבוע, שלבד מזה שזה מצחיק, הוא כבר ראה אותו שלוש פעמים, ובלאו הכי הוא היה בכיתה כל החורף, די נמאס![זו תוספת פרשנית שלי, שלא מופיעה בשיר].

מבחינה פרוזודית, השיר חרוז לאורכו בחריזה דו טורית. כלומר כל זוג שורות הוא חרוז. החריזה משמעית ויוצרת משמעויות בין צמדי המלים החורזות: למשל: עוצרת -ורד = תוך משחק על כפל המשמעות של ורד, גם פרח וגם שם של ילדה. או הזוג הבא: אחו – רך הוא, שזו חריזה נפלאה ולא שגרתית הנשענת על הישראלית ולא על העברית, בחריזה של חי'ת וכ'ף בלתי דגושה, הוא המילה 'הוא' והעיצור במילה אחו 'וּ'. השיר אם כך הופך ססגוני ומלא במשמעויות, חלקן מצחיקות עת עומדים על משמעות המלים החורזות.

אל החרוז המוקפד מאוד מצטרף מבנה של פואמה או של שיר סיפורי. ישנו בית הפתיחה, בין ארבע השורות המכין אותנו לקראת פירוט הסיבות, הגורמים וה"מאבק" עם האב. רצוי להדגיש, שהפתיחה היתולית אף היא, בסגנון "איש הקש" ברטוריקה: "כולם יוצאים לטיול", אבל סיום השיר אומר: "ויש לי זמן להחליט עד מחר", כלומר, הדוברת[?] בשיר השמיטה את ציון הזמן בפתיחה, וכך עוררה הפתעה נוספת כאשר מתברר, שיש זמן עד מחר. והוסיפה גם דמות חדשה, רונן, החבר הכי טוב, שרק בשבילו אצא לטיול, ולא בשביל האירוס.

המשקל הוא ימב, המשקל הוא דו הברתי, האחת לא מוטעמת והשניה מוטעמת [משקל טוני-סילבי], מאוד ישראלי, בשל היותו "מלרעי" ומאוד קל ולא מורכב. הוא אפילו לא משנה את דרך הדיבור או הקריאה בקול, אם חפצים לדקלם אותו.

מירי ברוך, אחת מהחוקרות הידועות של שירת ילדים פרסמה מאמר ארוך [ ראו ביבליוגרפיה ]על שירי הילדים של הר-אבן. אני מצרף שני ציטוטים מדבריה, אשר למיטב ידיעתי מסכמים היטב את הקורה בשיר הזה מבחינה תימטית ואסטית. דבר אחד חשוב שמציינת ברוך הוא הקטלוג, הקטלוג שקראתי לו לצורך הרשימה שלי, סיבות. אבל לו נוציא מהטקסט את כל הרכיבים האחרים, אכן נקבל רשימה של סיבות, שאגב מתחילות בילד ובתחושות הגוף שלו ומתרחבות לרגשות, לדמויות אחרות ולבסוף מתעמתות עם האב הליברל.

"בסיום השיר, בדרך כלל, מופיעה ״המסקנה״ הנובעת מן הסקירה, והיא פועל
יוצא ממנה.
המסקנה היא תמיד אינהרנטית, ונובעת מן ההיגיון שבקטלוג. אלא
שהמסקנה, הבנויה לוגית כסיכום הגיוני של מה שנסקר קודם, היא מסקנה ברוח
חשיבה של ילד" [ עמ' 56}

גם המסקנה המופיעה למטה, על שבירת כללים של לשון ולשון אמנותית יש מן הצדק בדבריה של ברוך, אם כי בשיר הזה ישנה שמירה על כמו פרוזה באמצעות נרטיב-על: קונפליקט -מרכיבי הקונפליקט – ההתרה. השפה עם זאת, כבר שמנו לב היא ישראלית, צברית, שובבה, חצופה ומלאת שמחה. עד כדי כך, שנראה שהילד בשיר "מתפנק" סתם לצורך "התפנקות", ובסוף, אחרי "ויכוח" או "שיחה ארוכה" רונן יכריע.

"ביחס ליצירתה שלה, ברור כי הראבן יצרה באמצעות הקורפוס הזה ז׳אנר
אחר מכל מה שמצוי ביצירותיה האחרות, ז׳אנר שאִ פשר לה להתיר את הרסן
ולהשתולל בשפה שלא התירה לעצמה בכתיבתה למבוגרים, וגם כאן עשתה זאת,
והיטב, תוך ״התחפשות״ ובניית ״אני שירי ילדי״. בתוך חיקוי דרך המחשבה של
ילד ורצון ליצור דמות מהימנה ככל האפשר, היא השתמשה במילות סלנג או
בצירופים שאינם מקובלים בשפה התקנית של המבוגר השולט בשפה." [עמ' 57]

אחרון –

הפוסט הזה התפרסם בעבר וגילה רשלנות גדולה מאוד של הכותב, וגם "יצירתיות" גדולה של הכותב [ שאגב יכלה להיות אפשרית לו טרח הכותב, כלומר אני, לטעון שהוא מנסה לכתוב משהו על שמות השירים והקשר ביניהם.] למזלי, חבר ועמית טוב הסב את תשומת לבי לרשלנותי ונתתי לכעס העצמי שלי לשכוך מעט בטרם העזתי לחזור לשירי הר אבן.

---

---

מקורות –

שולמית הר אבן – פרויקט בן יהודה https://benyehuda.org/author/509

שולמית הר אבן – ויקיפדיה [ יש שם בשולי הסיכום הפניה לעשרות מקורות] – https://did.li/-shulamitHarEven

מירי ברוך, [תשע"ו,] איזה ריח יש לרוח?" , עיון בשירת הילדים של שולמית הר אבן, בתוך: עיונים בספרות ילדים, גליון 26, הוצ' מכללת לוינסקי, מרכז "לוין קפניס" עמ' 41 – 57 https://did.li/miribaruch