ריינר מריה רילקה

[אַתְּ הִיא אֲשֶׁר לֹא לָךְ אֲסַפֵּר] – תרגום – אברהם בן יצחק

אַתְּ הִיא אֲשֶׁר לֹא לָךְ אֲסַפֵּר

אֵיכָה אֶבְכֶּה בַלַּיְלָה

אֲשֶׁר יֵשׁוּתֵךְ אֶת נַפְשִׁי תְיַגֵּעַ

כְּנִדְנוּד עֶרֶשׂ בַּלַּיְלָה

אֶת אֲשֶׁר לִי לֹא תֹאמְרִי כִי לְמַעֲנִי

אַתְּ עֵרָה

הָהּ פְּאֵר זֶה לוּ יָכֹלְנוּ

מִבְּלִי לִרְווֹת

לְשֵׂאתוֹ בְנַפְשֵׁנוּ

– – –

רְאִי אֶת הַמְאֹהָבִים

אֶת שִׁקְרָם

אַךְ זֶה הִתְחִילוּ לְהִתְוַדּוֹת

– – –

בִּגְלָלֵךְ אֲנִי יָחִיד, רַק אוֹתָךְ אוּכַל הַחֲלֵ[ף]

רֶגַע הִנֵּה הִנָּךְ אַתְּ וְאַחַר הִנֵּה זֶה רַעַשׁ

אוֹ רֵיחַ בְּלִי שְׁאֵרִית

הָהּ בִּזְרוֹעוֹתַי אֶת כֻּלָּן אִבַּדְתִּי

רַק אַתְּ שׁוּב וָשׁוּב תִּוָּלְדִי לִי

שֶׁלֹּא אֲחַזְתִּיךְ בָּךְ אַחֲזִיק

נכון השיר נשמע רומנטי ביותר. ממש מיטב מליצות התשוקה, האהבה והקריאות של האוהב הסעור והנסער, המשתוקק שהתאווה וגם התשוקה בוערת בו עד כדי לשרוף אותו או להובילו להתאבדות בלתי רצויה.

אבל הבית הראשון מנפץ את שלל ההיפרבולות הנרטיביות, הספרותיות והקונוונציונאליות של שירה המאה ה- 18 וה – 19 בתחום ה"אהבה" והתשוקה:

הטור הפותח את השיר מציף את יסוד השלילה " את היא אשר לא לך אספר" , הרשו לי לדלג בעדינות על האלגנטיות הנפלאה של השפה, על המצלול של A, כמו "גמגום", ולהגיע לעיקר – אינך אשת סודי, אינך "קן תפילותיי הנידחות", בדיוק ההיפך, בפנייך לא אתוודה.

ועל מה לא יתדווה האוהב:

אֵיכָה אֶבְכֶּה בַלַּיְלָה

אֲשֶׁר יֵשׁוּתֵךְ אֶת נַפְשִׁי תְיַגֵּעַ

כְּנִדְנוּד עֶרֶשׂ בַּלַּיְלָה

אני קורא את השיר בעברית. אינני דובר גרמנית, כך שאני קורא את בן יצחק. היות נדנוד ערש מייגע אולי מזכיר את משמעות הנדנוד גם כפעולה מטרידה, מציקה במיוחד, או עצם הפעולה הרפיטטיבית שמעוררת אי נחת, כי ישות האהובה תייגע. אינני יכול שלא לצחקק לשמע משפט חורץ אופי זה, שמזכיר דווקא טענות של גברים נשואים לנשותיהם, ויש בכך כדי לעמעם את "זוהר" היות מאוהב, אהובה, או מאהבת.

וכמו לאשש הוא מוסיף מהר את שקרם של אלה המתחילים להתוודות עליו? ומהו אותו שקר שיש מקום להתוודות עליו ביחס לאשה, לנאהבת, למחוזרת, שאולי בעצם היא לא כזו? שוב משפט אכזר מאוד.

הבית השלישי מסכם ומברך-מקלל בו זמנית:

בגללך אני יחיד..// רגע הנך את ואחר הנה זה רעש

והטורים המסיימים את השיר –

רַק אַתְּ שׁוּב וָשׁוּב תִּוָּלְדִי לִי

שֶׁלֹּא אֲחַזְתִּיךְ בָּךְ אַחֲזִיק

מעין קללת גורל טרגית, משהו כמו הקללה על אדיפוס, זו שעוברת דורי דורות. הבחירה ב"תוולדי לי" מרתקת כי עולה שהאחריות היא על האוהב, כשלונו להחליף אותך והמשפט המסיים: שלא אחזתיך – מפני שלא אחזתי בך, אחזיק אותך – ואין אלו שתי המילים נרדפות כלל ועיקר. ה"החזקה" איננה אחיזה, היא היות "בעלים של..", אבל האחיזה היא המגע שאיננו. האם כאן מתפענחת חידת השיר האכזר הזה, ה"מגדף" בשפה נאורה את האהובה?

במכתב השביעי , בספרו "מכתבים למשורר צעיר" כותב רילקה כך:

But learning-time is always a long, secluded time, and so loving, for a long while ahead and far on into life, is — solitude, intensified and deepened loneness for him who loves. Love is at first not anything that means merging, giving over, and uniting with another (for what would a union be of something unclarified and unfinished, still subordinate — ?), it is a high inducement to the individual to ripen, to become something in himself, to become world, to become world for himself for another’s sake, it is a great exacting claim upon him, something that chooses him out and calls him to vast things.  *]

במלים אחרות, אהבה על פי רילקה אינה לעולם התמזגות או התאחדות. תמיד יתקיימו שני סובייקטים, והשיר מציג זאת כך.

שווה קצת להתעכב על המתרגם, אברהם בן יצחק –

ברצנזיה שכתב אלי אליהו [ משורר גדול מאוד בזכות עצמו ] הוא פותח כך:

"זו מטרת הספר על פי גולדברג, אבל במשפט זה גם מסתתרת עיקר משיכתה של המשוררת לבן-יצחק. הוא ייצג בעבורה עולם ותקופה שאבדו לבלי שוב. הוא היה מזכרת בשר ודם מאירופה הישנה, הקלאסית. אירופה של ג'יימס ג'ויס, של ניטשה ושל רילקה. [ הדגשה שלי, אב"ח ] וכך כותבת עליו גולדברג: "היה בו משהו המשותף לאותו דור שימי נעוריו חלו במאה הקודמת. אותה ‘אירופיות' רחבת אופקים של אנשים, שראו ארצות הרבה, וכל הגבולות פתוחים לפניהם. אותו חינוך טוב יקר המציאות כל כך בימינו".

בן-יצחק היה איש העולם הגדול שחילץ את גולדברג ולו לכמה רגעים מן ה"פרובינציה" שנקלעה אליה שלא בטובתה. הם חלקו בוז משותף לפינה הנידחת הזו במזרח התיכון. גולדברג מספרת בספר כי כאשר קבלה פעם באוזני בן-יצחק על איזה משורר תאב פרסום, הוא השיב לה בלעג: "וכי איזה פרסום יכול להיות כאן? – מתל ועד אביב". "

אפשר אולי להבין מדוע תרגם שיר, מדוע חוסר השלמות, המרחק והסבל התאימו לו על מנת לתרגם שיר זה לעברית. ממליץ מאוד לקרוא את כל הרצנזיה.

מאמר ב – POETRY FOUNDATION על שירתו ועל חייו – https://www.poetryfoundation.org/poets/rainer-maria-rilke

אלי אליהו, פגישה מחודשת עם המשורר אברהם בן יצחק, 'הארץ' תרבות – https://www.haaretz.co.il/gallery/1.3322819

פורסם על ידי arikbenedek

אוהב שירה , אוהב לקרוא משוררים שכבר לא חיים, מתים, ושירתם אבדה אי שם בזמן או בזכרון. לפעמים יש סיבות מעולות ולפעמים סתם, הזמן, היעדר כספים או רצון.

9 תגובות בנושא “ריינר מריה רילקה

    1. שמח שהכרתי לך משורר ישן-חדש. בצעירותי בחוג לספרות בירושלים השם נצנץ ודובר ללא הרף כל הזמן. ספרו "מכתבים למשורר צעיר" נקרא בהתלהבות [ לא אני ], אבל משיריו קראתי וגם הכרתי.

      אהבתי

    1. תודה לך.
      אחת מהמטרות של הלוג הזה בראשיתו היתה להכיר משוררים מתים, זקנות שרק המשפחה אולי מכירה ולתת להן מקום כלשהו. לצערי, רבות רבות ורבים גם, קיימים ללא הנצחה. רילקה לא זקוק לעבודה שלי, אבל בן יצחק ראוי בהחלט. אם אמצא שיר שלם שלו אעלהו כאן ואדון בו.

      Liked by 1 person

  1. "בִּגְלָלֵךְ אֲנִי יָחִיד" – משפט כה חכם (בהנחה כמובן שהתרגום מציג אותו נכון) ומתחבר לפרשנות שלך אודות הסובייקט הנצחי שלעולם אינו מתמזג.
    אבל תראה את הפלא, דווקא ה"ביחד" הוא הוא המחדד והמוליד את הסובייקט.
    האחד היחיד הזה נולד וצומח בדיוק בתוך סבך היחסים, ובתוך הרומן הבלתי נגמר עם חידתה הבלתי פתירה של האהובה.
    נכון הם סובייקטים, נכון פרידה זו תמיד אופציה, אבל הוא בוחר להיות שם. לא באהבה מזדמנת. לא במאוהבים ושקרם.

    Liked by 1 person

    1. נכון מאוד. האם יש ביחד? כי כפי ששמת לב, המציאות מגיעה רק דרך תודעת הדובר [ לשיחה שלנו רמת התואם בין התרגום למציאות לא חשובה כל כך], כלומר אין לנו שמץ ידיעה על עמדת הנמענת/האהובה. לפני למעלה מעשר שנים שמעתי הרצאה של חוקרת ספרות שדנה ב"אשה" בשירת האהבה של ימי הביניים, אבל עמדותיה ומסקנותיה תקפות עד היום, כשכותב מלות האהבה רואה באהובה כלי לתשוקתו, כתובת, יעד או תכלית. כך לעולם הצד השני אינו מתגלה באנושיותו, במלאותו ה"אחרת" ה"זולתית" או ה"סובייקטיבית". בשירת ימה"ב, העברית בוודאי, [ גם אצל ביאליק בולט מאוד ] ישנם כמה איפיונים קונוונציונאליים של האשה/הנערה: תמיד היא – צביה/עופרה, תמיד מתיחסים לעיניה, לכפות ידיה, לשערה. לפעמים יתיחסו לשיניה [ בהמשך לשיר השירים כמובן ], וזהו. היא טענה שזה בעיקר תוצאה של השפעת השירה הערבית על העברית באותה תקופה [ מאה 9 עד מאה 14] ואלו סימני האשה בשירה ההיא. אבל החשוב, הדהומניזציה ורידוד דמות הנחשקת למטונימיות ש: מביך ככל שזה יהיה – הלבוש הצנוע המסתיר כמעט הכל, למעט עיניים, כפות ידיים, לפעמים צוואר וכו' – נדמה לי שגם כיום בבית שמש או באיראן או בפקיסטאן המצב די דומה.

      אהבתי

      1. נכון. כותב מילות האהבה הוא שר ממש על עצמו. וזה, ברוב המקרים, יצויין די לבושתו.
        אבל כאשר מתחיל הכאב לבצבץ, כמו למשל בשיר הזה, זה השלב שבו מתגלה הסובייקט – השותף, כקיים, עם צרכים ורצונות שונים לגמרי.
        הסובייקט במלוא הדרו כבר אינו משאיר מקום לשיער לעיניים ולכפות הידיים כחפץ בפני עצמו. ובקושי בתוך המכלול שלו.
        זה רגע ההזמנה לשינוי פנימי מהשקר של המאוהבות אל האמת שבאהבה.
        אם בשלב זה האוהב לא יבחר לנטוש, ואני כולל בזה גם נטישה פנימית, שם עתיד לצמוח הביחד.

        Liked by 1 person

      2. שוב דבריך מדוייקים. הסובייקט מקבל "נוכחות" או איך הם אוהבים לומר זאת – עקבה של נוכחות, – אבל לרגע הדמות הזו לא הופכת לדמות של ממש, חיה ונושמת. עם זאת, ברור שסיום השיר מצביע על כך, שעל אף הכל, יחד הם לעד, כי הוא מחזיק, אך לא אוחז, ועשיו אני כבר נסיתי פרשנות – הפער בין שייכות לבין מגע , מה אתה חושב?

        אהבתי

      3. מעניין, ניסיתי להבין את ההבדל בין להחזיק ללאחוז, נראה כי אתה צודק כי החזקה היא היות הבעלים של, ואחיזה היא רמה פחותה, אולי אחיזה היא ניסיון, כוחני משהו, בכדי להגיע לכלל החזקה.
        מצאתי בלשון התלמודית סמך לחלוקה שלך, ״שניים אוחזין בטלית״, כלשון המשנה, זה מציין את האחיזה הטוענת לבעלות, אך אינה מבוררת ככזאת, ומאידך ״מוחזק״ ו-״חזקה״ בתלמוד, הן צורות לשון של בעלות בפועל.

        Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: