פניה ברגשטיין

לְאִמָּא יֵשׁ יֶלֶד

לְאִמָּא יֵשׁ יֶלֶד קָטָן,

תְּכֹל־עַיִן וּבְהִיר־תַּלְתַּלִּים,

וְהַיֶּלֶד שֶׁל אִמָּא חוֹלֶה

וְשׁוֹכֵב בְּבֵית־הַחוֹלִים.

הַיֶּלֶד שֶׁל אִמָּא שׁוֹכֵב

סָגוּר בְּחַדְרֵי חֲדָרִים;

כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה דְלָתוֹת

שָׁם סוֹבְבוֹת עַל צִירִים.

לְאִמָּא יֵשׁ יֶלֶד קָטָן,

אַךְ לִקְרֹא כְּבָר יוֹדֵעַ הַכֹּל,

וְהִיא לוֹ כּוֹתֶבֶת מִכְתָּב

בִּכְתָב בָּרוּר וְעָגֹל:

"אֲנַחְנוּ, כֻּלָּנוּ, כֻּלָּנוּ

אוֹהֲבִים אוֹתְךָ כָּל־כָּךְ,

וּמִתְגַּעְגְּעִים עָלֶיךָ

אַבָּא אֲנִי וְהָאָח.

וְשָׁלוֹם לְךָ מִן הַלּוּל,

וְשָׁלוֹם לְךָ מִן הַגָּן,

וּמִן הַכֶּלֶב שָׁלוֹם,

וּמִן הֶחָתוּל הַקָּטָן"

לְאִמָּא יֵשׁ יֶלֶד חָבִיב,

בְּהִיר־עַיִן וּזְהוּב־תַּלְתַּלִּים,

וְהַיֶּלֶד שֶׁל אִמָּא חוֹלֶה

וְשׁוֹכֵב בְּבֵית־הַחוֹלִים.

בני דורי מכירים היטב את פניה ברגשטיין. כתינוקות שרנו את "בוא אליי פרפר קטן" כבני נוער כבר המרנו את "כף היד" ב"קטן" וצחקנו מרב שמחה.

אבל פניה ברגשטיין היתה משוררת ילדים, שעיצבה במידה רבה את הפרופיל של הילד הצברי, העתיד להיות ישראלי-יליד. ילד יהודי שונה לגמרי מילדי הגולה היהודית.

השיר שלפנינו הוא שיר מוזר מאוד, אולי מגלם את הנוהג שהיה מקובל לשלוח ילד לבית חולים ולהשאירו שם לבדו, אם כי בית חולים לילדים לא היה מושג "חריג". זכור לי כילד שאשפזתי במחלקה פנימית עם מבוגרים, והוריי לא היו זמינים לי. דבר כזה, כמובן, לא יתקון היום, בתרבות "המרכזים הרפואיים" המציעים את כל מגוון אפשרויות הרפואה הקיימות.

בשיר הזה, הילד לבד בבית חולים, ואמא שולחת לו מכתב על מנת לעודדו. השיר בנו כשיר מסגרת, "לאמא יש ילד קטן – לאמא יש ילד חביב" – זו מסגרת אופיינית של שיר ילדים, בדר"כ קליל, בעל איזה יסוד של משחקיות. אבל בשיר שלפנינו התמונה מעט קשה. לצורך הדגשה של הטיעון שלי אעמיד את הבית הראשון ואת הבית האחרון זה מול זה:

לְאִמָּא יֵשׁ יֶלֶד קָטָן,
תְּכֹל־עַיִן וּבְהִיר־תַּלְתַּלִּים,
וְהַיֶּלֶד שֶׁל אִמָּא חוֹלֶה
וְשׁוֹכֵב בְּבֵית־הַחוֹלִים.  
לְאִמָּא יֵשׁ יֶלֶד חָבִיב,
בְּהִיר־עַיִן וּזְהוּב־תַּלְתַּלִּים,
וְהַיֶּלֶד שֶׁל אִמָּא חוֹלֶה
וְשׁוֹכֵב בְּבֵית־הַחוֹלִים.  

הכל בבתי המסגרת פשוט, נעים. נעדר עצב. אין התיחסות למצבו הרגשי של הילד, אלא רק להיותו חולה. הוא קטן אבל חביב. הוא תכל עין אבל גם בהיר עין, בהיר תלתלים וזהב תלתלים. כלומר – כמעט דוד המלך בקטנותו. והילד הזה גר כמובן בקיבוץ, והשיר מייצר את הפערים בין בית החולים לבין הקיבוץ בחדות מובהקת: הילד עצמו הוא הסטריאוטיפ של "הצבר" והרצון לראותו כ"בהיר שיער וכחל עיניים" כילדי הגויים באירופה או ברוסיה שבה גדלו רבים מאנשי העליה הראשונה והשנייה, אם כי ברגשטיין עלתה לארץ בשנות העשרים [ עליה חמישית לערך ].

הַיֶּלֶד שֶׁל אִמָּא שׁוֹכֵב
סָגוּר בְּחַדְרֵי חֲדָרִים;
כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה דְלָתוֹת
שָׁם סוֹבְבוֹת עַל צִירִים.  
וְשָׁלוֹם לְךָ מִן הַלּוּל,
וְשָׁלוֹם לְךָ מִן הַגָּן,
וּמִן הַכֶּלֶב שָׁלוֹם,
וּמִן הֶחָתוּל הַקָּטָן"  

בית החולים הוא בית סוהר, הילד סגור ב"חדרי חדרים" שזה ביטוי בעברית למקום סודי, מורחק מעין הציבור – אמא לא יכולה לבקר אותו? והדלתות על צירים, מסתובבות כל הזמן, באים ויוצאים, רק אמא לא יכולה. אבל היכן גילוי צער של אמא, געגוע או חרדה של הילד? אלא אם כן כל השיר הוא נסיון הרגעה של הילד המפוחד, בפירוט מדכא וסטריאוטיפי של "ילדות בקיבוץ" או רפרור לשירו הידוע של קצנלסון "חמש שנים", שהוא עצמו, שיר זה, גלגול של שיר ממאה ה- 19.

אלה הם בתי אמצע השיר,

לְאִמָּא יֵשׁ יֶלֶד קָטָן,

אַךְ לִקְרֹא כְּבָר יוֹדֵעַ הַכֹּל,

וְהִיא לוֹ כּוֹתֶבֶת מִכְתָּב

בִּכְתָב בָּרוּר וְעָגֹל:

החזרה על השורה הפותחת את השיר מחברת את בתי האמצע למסגרת הכללית של השיר. הגעגוע אל הילד שנמצא בבית חולים, והנה הילד הקטן והחביב כבר יודע לקרוא, כלומר הוא כבר בכיתה ג' או ד' – כי לקרוא הוא יודע גם "כתב יד" ומצפים ממנו לנהוג כמבוגר, "גבר קטן"

וכך היא כותבת לו :

"אֲנַחְנוּ, כֻּלָּנוּ, כֻּלָּנוּ

אוֹהֲבִים אוֹתְךָ כָּל־כָּךְ,

וּמִתְגַּעְגְּעִים עָלֶיךָ

אַבָּא אֲנִי וְהָאָח.

שלא במפתיע, האב מוזכר ראשון ולא האם. היא נשלחת להיות השניה בתור, מפאת הנימוס, או מפאת כך שאין השיר מבטא חוויה אמיתית של ילד בבית חולים, אלא חוויה משוערת. השיר אולי מבטא ציפיות "ממסדיות" או חינוכיות מילדים אשר נשלחים לבתי חולים, והוריהם אינם מסוגלים לשהות עמם.

היעדר כל ענין אישי, שרטוט חורג סטריאוטיפ מקובל של "ילד" מעורר בי תמיהה לגבי השיר ומטרותיו. זה הרי שיר לילדים, זה אמור להיות "שיר חינוכי" או עם מוסר השכל? השיר אמור לעורר הזדהות של הילד בבית החולים עם הילד בבתי השיר?

אני סולד משימוש בביוגרפיה על מנת להסביר, אבל ברגשטיין היתה חולת לב ושנים מרותקת למטתה, עד מותה ב- 1950. האם זה שיר על עצמה?

במעבר חד, שיר זה מבטא היטב את תמונת העולם הישראלית- האלטיסטית של חברי הקיבוצים, חברי תנועת העבודה, מנהיגי המדינה שבדרך. את תפיסת "כור ההיתוך" שבן גוריון נתן לה פה, את הרצון העז להדמות לשאר אומות העולם ולהבדלות מעמי הסביבה. אינני מאשים את ברגשטיין בדבר, אבל היא היתה עיוורת לגמרי ככל הנראה לקליטת העליה ההמונית שהחלה בשנת חייה האחרונה.

כך, דומני, היא שרה לילדים מהמרחב התרבותי-צבעוני לו היתה שייכת, כי חברי ילדותי שחורי העור, העין והשיער בטח לא יכלו להזדהות עם השיר הזה.

דירוג: 5 מתוך 5.

פורסם על ידי arikbenedek

אוהב שירה , אוהב לקרוא משוררים שכבר לא חיים, מתים, ושירתם אבדה אי שם בזמן או בזכרון. לפעמים יש סיבות מעולות ולפעמים סתם, הזמן, היעדר כספים או רצון.

14 תגובות בנושא “פניה ברגשטיין

    1. גם בזמנו הוא היה עצוב. אני גם חושב שזה כלל לא מקרי שהוא לא זכה לחשיפה כלכך גדולה כמו שירים אחרים שלה. יש בו משהו כלכך לא אנושי.

      אהבתי

  1. בילדותי אהבתי מאד לקרוא את ספריה של פניה ברגשטיין, את השיר הזה לא הכרתי. כשהפכתי לאמא קניתי את "חרוזים אדומים" (אוסף סיפורים) ומצאתי שאין לי באמת עניין או יכולת להקריא אותו לילדיי. זה היה משהו כל כך רחוק ומנותק….
    יש לי את הספר עדיין בבית, אבל אף אחד לא קורא בו ולא מקריא אותו. קצת עצוב

    Liked by 2 אנשים

    1. אני זוכר את ברגשטיין מילדותי. אמי ע"ה גם שרה משיריה, וגם חשבה שעלינו לקרוא אותו, וכך הוא היה בבית, וגם נקרא. לא אנסה לקרוא משיריה מחדש, כי כמו שכתבת – הם רחוקים, מנותקים. מרביתם נכתבו לילדי קיבוץ גבת [ אם קראת באחת האתרים שצרפתי ] כל שנה היא חיברה שיר מיוחד לקיבוץ ולילדיו. השיר שבחרתי, על אף היותו מבחינה ספרותית "מושלם" הוא מושלם כמו "קישוט" נעדר נשמה ולא כמו יצירת אמנות.

      Liked by 1 person

  2. אולי זהו שיר על אמא, לא שיר על ילד.
    תראה כמה פעמים מופיע בו ״לאמא יש״.
    הילד כאן בא רק לתאר את הכאב של אמא.
    לכן הוא נקרא בשיר ״הילד של אמא״.

    אני לא סותר את ההתעלמות ממצבו של הילד, אם כי לא בטוח שזה נחוץ כאן.
    אני גם לא שואל את השאלה, האם כל מה שיש לאמא בילד הוא צבע השיער והעין.

    Liked by 2 אנשים

  3. ההערה שלך מדויקת. לאמא יש ילד בבית חולים, והשיר אמור לשקף את "מצבה הרגשי". השיקוף כלכך "מוצלח" שראיתי דווקא את הילד ולא את אמא.
    מרתק איך שנינו התבוננו אחרת בשיר הזה. אם כי נראה שיש לנו מסקנות די דומות: "אני גם לא שואל את השאלה, האם כל מה שיש לאמא בילד הוא צבע השיער והעין."
    תודה על הקריאה והתגובה.

    Liked by 1 person

  4. היכן כתוב בשיר שהילד מקיבוץ? אולי זה ילד שפגשה בבית החולים, שם ביקרה תכופות בשל מחלתה. אולי אותו ילד שפגשה בבית החולים אכן היה זהוב תלתלים וכחול עיניים וגר בירושלים?
    ומהיכן השנאה לקיבוצים? אלו שעזרו בהגנת המולדת, בהעפלה, בעליה, בעבודה עברית ובמוצרים תוצרת הארץ.
    אתה יודע איזו מציאות היתה בארץ ב-1950? לאחרונה קראתי את הביוגרפיה של בן גוריון, עקרונית הוא לא היה חייב לקלוט כמויות כאלה של אנשים בשנים כל כך קשות של קום המדינה, אבל הוא ראה זאת ערך עליון. ברור שנעשו גם שגיאות, אבל אי אפשר להסתכל בזכוכית מגדלת רק על השגיאות ולא להוקיר את המבצע הענק של קליטת העליה.
    האם קליטת האתיופים, עשרות שנים מאוחר יותר, היתה יותר טובה?

    אהבתי

    1. תודה על ההערות שלך.
      בהיותי בן ליוצאי קיבוץ, בן לאשה שהקימה קיבוץ באי אז בשנות ה- 40, משגב עם, בהיותי בן לבחור מעלית הנוער, העלייה התורכית שהצטרף לקיבוץ נראה לי שלפחות יש בי ידע מספיק על הקיבוצים. [ ואני מניח שגם גילי 66, נותן לי קרבה ממשית לתקופת הצנע של דב יוסף, למשל. יש לי גם ידע היסטורי עובדתי על קליטת העלייה בשנות החמישים, על יחסי קיבוצניקים לעולים ולבניהם שהגיעו לקיבוץ. מספיק לקרוא את אלי עמיר, תרנגול כפרות, כדי להבין מה קרה שם, וזו אינה העדות היחידה להתנשאות של הקיבוצניקים על המוני העולים. אינני מכיר אותך, אבל מתגובתך עולה שאתה רוצה להגן על הקיבוצים, זו זכותך, ואולי חובתך, אבל בבקשה, תן למי שאתה מתפלמס אתו מעט כבוד, ואל תניח כמעט א-פריורית שהוא בור ועם הארץ]
      ההחלטה לראות את הילד כבן קיבוץ נובעת משתי עובדות: הראשונה שפניה ברגשטיין היתה חברת קיבוץ כל חייה. השניה תיאור הילד, והסביבה ממנה הגיע לבית החולים [ חמש שנים עברו על דן… וגו' – השיר הזה שאני דן בו מציג ממש קונוונציה קבועה בתיאור חיי הכפר, הקיבוץ או המושב ], שהוא ממש האידיאל של הילד העברי החדש, ולצערי גם כיום ההעדפה בפרסומות היא לצהובי השיער וכחולי העיניים, ואז לפני שנים רבות בלונדיני+משק חקלאי היה בקיבוץ.
      עובדתית הקיבוצניקים נחשבו עד מהפך 77 במאה הקודמת לעידית ולעילית של החברה הישראלית. גם העירוניות האלטיסטית והבוהמיינית הישראלית ראתה בקיבוץ מעין ערך להתגאות בו, ואם אתה זוכר, הסדרה הישראלית הראשונה היתה על עוזב קיבוץ לעיר הגדולה. למזרחי, לצערי, עוד לא היה אז מקום.
      אין בי שנאה לקיבוצים, יש בי ביקורת היסטורית וחברתית וגם פוליטית קשה מאוד לאותם קיבוצים. אתה מבין שאין זה מקרה שישנן הפגנות סביב ובתוך הקיבוץ שניכס לעצמו את הנהר/הנחל, נכון?!

      אהבתי

  5. כתבת: "בהיותי בן ליוצאי קיבוץ, בן לאשה שהקימה קיבוץ באי אז בשנות ה- 40, משגב עם, בהיותי בן לבחור מעלית הנוער, העלייה התורכית שהצטרף לקיבוץ"
    בעצם אתה הדוגמא הטובה ביותר למה שכתבתי. לכך שהקיבוצים קלטו עליה ושהיתה גם אהבה בין חברי הקיבוץ וחברי עליית הנוער.

    אהבתי

    1. לא שללית את העובדה הזו. אבל בהחלט הצבעתי והראיתי לך גם את צדם מכוער והמתנשא של "קולטי העלייה" שאינם "אונזערע" [ משלנו]. התורכים הם "חצי אירופאים" ורבים מהם שהגיעו מהערים הגדולות דברו בשפה אירופאית ששמה צרפתית, ונחשבו אירופאים, אז הקליטה שלהם היתה ללא התנשאות. זה לא דומה/זהה ליחס אל יהודי המגרב וחצי הסהר הפורה.

      אהבתי

      1. כפי שכתבת קודם, הרי גם לתורכים אין עיניים כחולות ושיער בלונדיני, ומדוע שיתייחסו אליהם באופן שונה.
        מה שכתבת לא סביר בעליל.

        אהבתי

      2. לטורקים דווקא יש. ישנם טורקים שהוריהם הגיעו מגרמניה במאה ה- 19 לטורקיה. אז זה לא הענין. הטורקים התאימו ומתאימים לתפיסה העצמית של "הצבר החדש" שריסק את ההגייה של חי"ח ועי"ן כי הוא בא מפולניה, למשל. אבל זה נשמע לי כהתחלה של שיחה בה אני צריך להוכיח את מה שאינני חייב להוכיח כלל [ וראה מקרה עליית יהודי תימן בראשית המאה העשרים הנקראת "אעלה בתמר"] ודי בכך.

        אהבתי

  6. איך נרשמים למעקב אצלך? לא מצליחה לראות את המקום בו עלי להוסיף את כתובת המייל שלי.
    היותך עם שורשים תורכיים מאד מצא חן בעיני, כי מצאת שיש לנו מכנה משותף 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: