נחום סוקולוב – Idee

מַה גְּדוֹלָה תֵבֵל וּמַה שּׁוֹנִים אֲנָשֶׁיהָ!

וְגַם נֶפֶשׁ אָדָם אֵין חֵקֶר לִתְכוּנוֹתֶיהָ

וּמַחֲשָׁבָה כְּאֹופַן תָּנִיעַ גּוּשׁ-אֶרֶץ

עַד אֲשֶׁר יְכַלֵּהוּ מָוֶת, יְבוֹאֵהוּ קָרֶץ,

אָז יִשְׁכַּב וְנִגְדְּעָה קַרְנוֹ הָרָמָה,

וְאֶל מְנוּחָתוֹ יָשׁוּב וְנֶחְבָּא בַאֲדָמָה.

בַּסְּתָיו עַל קִבְרוֹ יְכַסֶּה שֶׁלֶג וָקֶרַח,

וּבָאָבִיב יְעַטְּרֵהוּ שׁוֹשָׁן וָפֶרַח.

וְחוֹלֵשׁ עַל הַבְּרִיאָה מֻצָּע לֹא יִתְנוֹעֵעַ,

וְעִם רְמָשִׂים וּשְׁקָצִים יִתְרוֹעֵעַ.

 

מודה ומתוודה, אין סיכוי שאדע מה זו Idee, ביידיש המשמעות הינה רעיון, אבל מדוע בחר סוקולוב לכתוב את שם השיר בלעז? או היתכן שזה שמה של אשה, אידי, שם יהודי. קיצור של אידית או משהו דומה.

בטקסט שנכתב עליו בויקיפדיה כתוב, שהיתה לו נטיה להשתמש בלעזים אם לא מצא מילה עברית מתאימה. אין לי מושג מה באה מילה זו לבטא, אם כי רעיון או הרהור או מחשבה מתאים כשם לשיר הזה.

אחר כך נסיתי לברר אם קָרֶץ הינה קיצור של קרציה, אך כל מה שמצאתי זו קריצה [ נכון שיש לקרציה ולקריצה אותו השורש ?]

השיר עצמו משורה שלישית הופך לדו משמעי לגמרי. האם הוא נכתב על "גוש אדמה" או שמא על נפש האדם, על העולם, אולי?

השיר פותח בהצהרה אופיינית לשירת ההלל בתהילים:

"מַה־גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: (תהלים פרק צב פסוק ו)"

מַה גְּדוֹלָה תֵבֵל וּמַה שּׁוֹנִים אֲנָשֶׁיהָ!

וְגַם נֶפֶשׁ אָדָם אֵין חֵקֶר לִתְכוּנוֹתֶיהָ

הנה בשתי שורות ניסח סוקולוב ניסוח הומניסטי וחילוני לגמרי של ה-הלל המקראי. ובאמצעות המסגרת ה"אודית" [ תהילתית, אודה = שיר הלל ] פותח סוקולוב באודה לנפש האדם, אם כי בשורה השלישית והרביעית לא ממש ברור מיהו נשוא ה-אודה.

מחשבת האדם, הוא כותב תניע גוש אדמה עד יגיעו המוות. המוות של מי? של חושב המחשבה או של גוש האדמה?

לרגע ממש אפשר לחשוב שהוא מדבר על אלוהים, אבל אז הקורא נזכר ש-ארץ הוא גם שמו של כדור הלכת עליו אנחנו חיים – Earth. ועל אף שאלוהים "ברא" את הארץ, מחשבת האדם ולא אלוהים היא המניעה גוש ארץ זה.

מכאן הופך השיר לשיר טבע, שיר הלל למחזוריות הטבע האין סופית, ומעין לעג ל"בורא עולם" בשני הטורים הסוגרים את השיר:

וְחוֹלֵשׁ עַל הַבְּרִיאָה מֻצָּע לֹא יִתְנוֹעֵעַ,

וְעִם רְמָשִׂים וּשְׁקָצִים יִתְרוֹעֵעַ.

מי חולש על הבריאה? מחשבת האדם או אלוהים? ומדוע מוצע לו "לא להתנועע" והוא נשלח להתרועע עם שוכני קברים? האם יש כאן רפרור ישיר, עקיף, מרומז ל"אלוהים מת" של ניטשה?

כך או אחרת, אין באמת חיבור בין פתיחת האודה להמשכו של שיר.

מַה גְּדוֹלָה תֵבֵל וּמַה שּׁוֹנִים אֲנָשֶׁיהָ!

בריינין כותב עליו כך:

"חסרונותיו העיקריים של נ“ס בתור אמן צייר: אין לו שיעור ומידה; הקומפּוזיציה שלו גרועה; הוא מַכבּיר צבעים מבהיקים זה על גבי זה, והוא מבליט יֶתר מדי את נטיותיו; הוא מבקש ומתאמץ לעשות רושם; עשירותו הרוחנית מתפזרת שלא לצורך, לפעמים לרעָתו וקַלקָלתו; לפעמים הוא נוּסחָאִי, באנאלי, בעצם מקוריותו. דיסציפּלינה ספרותית חסרה לו. הוא היה לסופר ולעורך כמעט בעת אחת. על כן הורגל להדפּיס כל מה שהעט פּולט. (…) "

נראה לי בריינין מטיב לתאר כתיבה רשלנית, מאוהבת בעצמה, אבל מצד שני זה כלכך "מדליק", לטעמי אפילו מעורר למחשבה. יתכן שהיה לו חוש הומור בלתי רגיל, שבני דורו לא עמדו עליו כיאות?

נחום סוקולוב – ויקיפדיה

ראובן סריינין מתאמץ לשבח את יצירת סוקולוב לשווא – מומלץ מאוד לקרוא ולראות איך "רוצחים בעדינות" אמן. פרויקט בן יהודה