מיכה יוסף לבינזון, מיכ"ל

גם לנו יש דמות המשורר המיוסר, אשר נספה בדמי ימיו, גיל 24, ממחלת המשוררים – השחפת. נוסף על כך, הוא גם היה בנו של משורר, אז התמונה המיתית מתעצמת.

חיפשתי בפרוייקט בן יהודה שיר קצר יחסית, ומצאתי את השיר הזה:

הדייג

בִּשְׂפַת יוּבַל מַיִם

יָשַׁב דַּיָּג לָנוּחַ,

עָיֵף וּרְפֵה יָדַיִם

עֵת הַיּוֹם יָפוּחַ.



הַמַּיִם אַט יָשֹׁקּוּ

סָבִיב לוֹ יָרוּצוּ,

אַף רַגְלָיו יָלֹקּוּ

גַּלִּים כִּי יָפוּצוּ.



לְבָבוֹ רָחַב וּפָחַד

נַפְשׁוֹ הִתְעַטָּפָה,

מִגִּיל וָרַעַד יַחַד

רוּחַ עֲדָנִים שָׁאָפָה.



פֶּתַע מִתְּהוֹם תַּחְתִּיָּה

עַלְמָה לִמְאֹד נָאוָה,

כַּשַּׁחַר יְפֵה-פִיָּה

לְפָנָיו הִתְיַצָּבָה.



וּמֵחֵן שִׂפְתּוֹתֶיהָ

צָלְלוּ אֲמָרֶיהָ:

"בֹּא נָא, דַיָּג בֶּן-עֹנִי,

בֹּא נָא חִישׁ לִמְעוֹנִי!"



וַיִּסֹּב רֹאשׁוֹ

כְּרֶכֶב הָרֵחַיִם…

כִּי חָרְדָה נַפְשׁוֹ –

וַיִּפֹּל אֶל הַמַּיִם!

אם זו לא בדיחה מדליקה, כתובה היטב מלאת אירוניה ולעג. השיר מרפרר ללא ספק לאגדה על דג הזהב, על נימפות, מסעו של אודיסאוס והסירנות המאיימות. הדובר הרומנטיקן, ללא ספק מגחיך את הדייג [ בטח זכורה האגדה המופלאה מאלף לילה ולילה על הדייג ושללו* על הפחד מהצעה למשהו "פלאי" "על טבעי" ומקסים.

בוא נראה את הסיפור בקצרה, ממש:

דייג נח על שפת הנהר. המים מנשקים ומלקקים את רגליו ומעוררים בו רגשות סותרים. [ האם יש טעם להזכיר שֶׁמַּיִם הם תמיד סמל לרגשות, לעולם הפנימי, בשפתו של פרויד – לאיד. ריח עדנות [ היש כאן רמז אירוטי? ], כי כבמטה קסם מופיעה נערה מן התהום, ולא זו אלא זו – היא אף מזמינה אותו למעונהּ. הפחד גורם לו להסב הראש כמו אבן ריחיים, באיטיות והוא "בום" נופל למים, קרי "מתעורר מחלום" [ אעפעס.. אירוטי-משהו].

בעיני זה שיר מקסים, בפשטותו, בשורותיו הקצרצרות שמזכירות מעין שיר עם, החריזה הסרוגה הנהדרת, שאיננה כבדה: לנוח – יפוח, ישוקו-ילוקו -ועל כך מייד, נאוה-התיצבה, עני-מעוני [בית 5 שונה בתבנית החריזה בשל היותו הצעה מגונה הראויה בתשומת לב בתוך השיר ההיתולי הזה – קצת ובמעט מזכיר את סיפור נרקיס ואקו, אודיסאוס וקירקה ], ריחיים- אל המים.

שווה להתעכב על החרוז האירוטי, הזה: ישוקו-ילוקו – ישקו וילקקו, המים ברור. דא עקא שהיסוד המיני כלכך חזק, שעליו אני מבסס את ההשערה שלי, שמהרגע הזה ועד הנפילה למים, הכל היה חלום.

מיכ"ל למרות מאמצים רבים, לא זכה להכנס לארץ הבחירה [ כמו משה בשעתו, נשאר רחוק על ההר, מביט אל העתיד שאין לו בו חלק]. פיכמן הוציא את כתביו פעמיים, פעם ב- 1923 ופעם ב- 1943. במאמר על שירתו המופיע בפרוייקט בן יהודה, כותב עמנואל בן גוריון:

כשנחזור על הנחלה הזאת, שירת עלומים במובנה הכפול: נעורי משורר ונעורי ספרות, יתחוור לנו משהו מחבלי התהוותה של הספרות העברית החדשה, שצריכה הייתה לחדש נעורים כדי שתזכה במידת הנעורים. **

בהמשך הקטע הוא אמנם מוצא בה פגמים, בהשוואה לשירת ימי הביניים, אבל רואה בהם ביטוי ל –

… מבחינת הצורה, צעד־לאחור לגבי הישגיה של שירת ספרד ואיטליה, אבל דווקא משום אי־שלמותם זו הם מהווים בעצם דוגמה ראשונה (ראשונה בזמן) לשירה עברית חיה ומתפתחת מתוך כוחות עצמה. 

בביוגרפיה הלירית ממש של ראובן בריינין*** על מיכ"ל הוא כותב –

"מיכ“ל למד בבית אביו את ספרי הנביאים יחד עם שירי היוָני הומירוס ושירי הרוֹמי וירגיל; הנער מיכ”ל היה לומד על-פה חליפות שירי אביו ושירי יהודה הלוי, שירי האשכנזי שילר, הצרפתי ויקטור הוגו ושירי הפולני אַדם מיצקביץ'. אולם אהבתו של הנער לשפה העברית, דביקות נפשו בנביאי עמו ועריגתו אל מקור הרוח העברי התגברו בו על תשוקתו לכל השפות ועל הלימודים האחרים. בת השירה העברית נשקה את מצחו היפה בעודנו נער, וישא חן מאֵת כל בּאֵי בית אביו. כל רואֵי הנער ההוזה, שחוּט יגון נעים היה מתוח על פניו ועל כל הליכותיו, נבּאו עליו, כי לגדולות נוצר." [ עדות זו מסבירה את כמות הרפרורים בשיר הקטן הזה אל המקורות היווניים או הרומיים של היצירה המערבית. אלף לילה ולילה תורגם והובא לאירופה מ- 1704 ועד 1717. התרגום שזכה להצלחה גדולה פורסם אחרי מותו, אבל אני מניח שחלק גדול מהסיפורים היותר פיקנטיים כבר זכו לתרגומים, ולעיבודים שונים, ויתכן שבשל השכלתו הרחבה מאוד, הוא פגש אותם.

מקרה מיכ"ל הוא "מקרה האמנים צעירים", אשר נאהבים בימי חייהם ונעלמים לתהום הנשיה כמה עשרות שנים אחר כך.חייהם הקצרים סוגים בכאבים, יסורים, מחלות קשות ואומללות רבה. הדמיון הרומנטי של אלה שכותבים עליהם לא נרגע ומוסיף ערימות של קיטש על הנרטיב הפשוט. [ ממליץ להשוות לביוגרפיה בוויקיפדיה 😉 ] גם כשהם צוחקים ושמחים, מתבדחים תמיד מישהו ידאג שנתעלם מכך, הסבל "מוכר יותר" מהשמחה.

אגב, מי שיקרא בקצת משירי ביאליק ימצא מוטיבים וסמלים הלקוחים משירת מיכ"ל, כמובן.

חשבתי לסיים את הרשומה בהפניה לשירה העצוב באמת של דליה רביקוביץ – שיר אהבה

מיכ"ל, ביוגרפיה, ויקיפדיה

*אלף לילה ולילה: סִפּוּר הַדַּיָג, תרגם יוסף יואל ריבלין

**עמנואל בן גוריון, נחלת מיכ"ל, פרויקט בן יהודה

*** ראובן בריינין, מיכה יוסף לבנזון, פרויקט בן יהודה

דליה רביקוביץ – שיר אהבה

פורסם על ידי arikbenedek

אוהב שירה , אוהב לקרוא משוררים שכבר לא חיים, מתים, ושירתם אבדה אי שם בזמן או בזכרון. לפעמים יש סיבות מעולות ולפעמים סתם, הזמן, היעדר כספים או רצון.

2 תגובות בנושא “מיכה יוסף לבינזון, מיכ"ל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: