שנה טובה וחתימה טובה. לא מבקש סליחות ברשתות החברתיות.
בהיותי אדם לא מנומס, בעליל, כזה המקיים חשבון נפש באופן תדיר ומבקש סליחה באופן אישי, אני מסרב להכנע לאופנה לבקש סליחה מכולם. בלאו הכי אף אחד לא יטרח להודיע לי אם סלח ועל מה הוא סולח לי, כך שזו אמירה, מבחינתי בסגנון "מלים מלים ותו לא". בקשת הסליחה שמשחרר אדם ברשת החברתית לכל חבריו [ בין אם הם 20 או 10000 ] מכילה את הנוסחה הבאה:
כל מי שפגעתי בו/ה באיזו דרך, נפגע/ה מדבריי, נפגע/ה מהבלוג/פרסומים שלי, נפגעה מנושאים שהעליתי – אני מבקש את סליחתו/ה.
היש את זיקוק הפחדנות, יציאת החובה והיחס שבסיסו הוא "דה הומניזציה" של ה'אחר או ה'זולת'? מיהו הנפגעת [זו לא שגיאת עברית ]? מיהי הנעלב? ההכללה הזו שבורחת ממציאת הקונקרטי, מפנייה אל אשה ספציפית על מעשה מסוים היא נסיון לנקות את "הנפש". להרגיש "טוב עם עצמך" מבלי לעשות או לעבור שינוי רדיקלי בנפש. הנוסחה הזו היא ההיפך הגמור ממה שהמקרא וגם חז"ל התכוונו כאשר יצרו את הפולחן הפרימיטיבי של עינוי הגוף כדרך לגרום לשינוי אצל האדם. [ היוונים בחרו בקתרזיס ובאירועים מרעידי קיום, ולא שקיללתי את X קללות נמרצות.]
אני רוצה לצאת כנגד מנהג זה של ישראלים, חלקם הרב חילונים לגמרי, שאולי צמים, וזו הפעם היחידה בשנה בה הם מתחברים למסורת התרבותית שלהם, שמקורהּ יהודי. לצערי גם מרביתם כלל לא מבינים אפילו דבר פעוט זה, אבל הצום "מועיל", "יעיל" "מנקה את הגוף". כמה שקט ברחובות. לא הסיבות הנכונות לצום קובעות, אלא הרצון לעשות סדר בכל העולמות. בכך חלקם מבלי להיות מודע או מכיר את ה"הימור של פסקל" פועל ממש על פי הלוגיקה של פסקל: אם לא יזיק אולי יועיל אם יתברר פתאום ש"יש אלוהים".
אינני עושה שקר בנפשי. אינני צם ואני מבשל ביום כיפור. לא מפריע לי אם השכן שלי צם. מעולם לא התלוננו ומעולם גם לא חשבנו לבקש סליחה ממישהו על האוכל הטעים שמוכן, אגב בכל פעם ולא רק ביום כיפור.
נר זכרון נמצא על אדן החלון מאז 1973 לזכר, ולא להעלאת נשמות [לא מאמין בהבלים הללו ] אחי שנפל במלחמת יום הכיפורים. התרבות הישראלית הפוליטית הנוכחית יורקת בהתלהבות בהמית על זכרו ללא הרף בכינוי אנשים בני דעות דומות לשלו בכינויי גנאי כ: בוגדים, גיס חמישי, מורדים במלכות ומה לא?!
אז הנה – לא מבקש מאף אחד מכם סליחה. לא מבקש מאף אחד שיסלח לי.
והנה הדוגמה המובהקת להזניית מושג הסליחה, גם אצל "דתיים" –
אפילו כאדם דתי אני מסכים עם עיקר אמריתך לגבי פולחן בקשת המחילה מכולם בפומבי
אהבתיLiked by 1 person
גם אני מעולם לא התנצלתי באופן המוני בפני כל העולם (או כל חבריי) ולא אעשה זאת. (אבל אני צם ביום כיפור מסיבות לא לגמרי ברורות לי)
אהבתיLiked by 2 אנשים
אתחיל מהסוף- אני לא חושבת שמדובר בהזניית מושג הסליחה אצל הדתיים, נראה לי יותר כמו דרך ללמד ילדים צעירים.
מסכימה איתך לחלוטין ששימוש בסליחה גנרית בתפוצת נאט"ו ברשתות החברתיות ובווטסאפ היא דבר לא אישי וסוג של "יציאה ידי חובה" ברמה הכי נמוכה שלה.
לא שאני צדיקה גדולה, אבל אני משתדלת לפייס ולהשלים עם חברי במקום, אם ידוע לי שפגעתי בהם, אני חושבת שזה הדבר ההגיוני ומהוגן ביותר שאפשר לעשות.
אהבתיLiked by 1 person