יונתן שגיב – הצעקה האחרונה

הפעם המלצה חמה על ספרו השלישי של יונתן שגיב "הצעקה האחרונה", שנודע לי על פרסומו בזכותו של שי רודין, מ'הארץ' [ כמובן ]בפתיח לקריאה/סקירה/ביקורת שלו נכתב:הבלש של יונתן שגיב הוא האוחצ'ה הגדולה מן החלומות"בספר השלישי בסדרת המתח של יונתן שגיב יוצא הבלש עודד חפר, המכונה "החופרת", לפענח את תעלומות הרצח של טרנסג'נדרית ונער קווירי משולי החברה. שגיב – שמוכיח בו בקיאות ספרותית לצד כישרון כתיבה נדיר ויכולת לשלב רגישות, מתח והומור – עתיד להשאיר חותם על הספרות הישראלית"https://katzr.net/76dd53

עודד חפר למי שטרם פגשה אותו עד היום, הוא בלש, הומו-נשי, שהיה תחקירן באיזה ערוץ ופוטר. בספר הראשון זה היה הגימיק שמכר ספרים, בספר השני הגימיק הזה החזיק מעמד. בספר השלישי, לדעתי, מתחיל הגימיק הזה למצות את עצמו. דמות "חריגה" או "מעניינת" שהיא בלש הומו, שמדבר בלשון נקבה, כמו אוחצ'ה [ גבר הומו שמתנהג בנשיות מוגזמת ומדבר עם איזה אנפוף ומריחת מלים לכאורה נשית-מתנשאת, וכמובן מדבר על עצמו ואל הזכרים האחרים בלשון נקבה ], וכך בספר השלישי מבחינת הדמות "אין חדש" ממש. שגיב מנסה להעמיק את דמות הבלש שלו, הוא מפגיש אותנו עם הוריו, עם אחיו. אנחנו נמצאים בסצינה משפחתית שאמורה להרוס אותנו מצחוק [ אני לא צחקתי] באחד משלבי הסיפור. לתת לו נפח. אבל הוא נופל לפחים שבספרים הקודמים אולי היו משעשעים ועכשיו, אעפעס מגוחכים. או כמו שחפר אומר אל עצמו – תגדלי חופרת!

לגבי הסיפור עצמו והחידה-עלילה ואולי גם ביקורת חברתית שעולה מהסיפור עצמו [ ויש בו ביקורת חברתית ]. מי שקורא יכול לחשוב שלפנינו מעין "רומן מפתח" :

1.היחצ"ן של המדינה. הקווים והדמיון בולטים לגמרי. אני מניח ששמו ניתן כאיזו מחווה לדמות תלאביבית ידועה בתחום התרבות.

2.תרבות הצעירים, או הדמות של הנערה במצוקה מקבילה לכמה דמויות עכשוויות של כוכבות-זמר נערות וספקולציות אודותיהן.

3. אם הנערה מרמזת אל כמה דמויות מעיתוני הרכילות

שני קורבנות יש בבלש הזה – הטרנסג'נדרית והקוויר – כמעט ולרגע חשבתי, שכמו בסרטי המוסר האמריקאים בהם אשה משוחררת משלמת בעונש קשה על "עזות המצח" שלה – כך גם בסיפור כאן, השוליים שמעיזים להכנס לתוך המרכז ההטרונורמטיבי הסובל בהתיפיפות עצמית את הבורגנות ההומוסקסואלית ומכיל אותה נענשים בעונש הקשה מכולם.

הפתרון לחידה-לתעלומה ל- מי הרוצח מקביל לתחבולה הנושנה אך היעילה להפליא – המשרת עשה זאת! – הוא בהחלט מפתיע, כולל הרציונל "הפרוורטי" מאחוריו.

נראה לי שהענין החברתי , והוא חשוב מאוד למחבר, לא רק בספר הזה , מתמקד בעיקר בשקופים של החברה הישראלית – עובדים זרים, זונות מזדקנות, טרנסג'נדריות – המעומתים עם הכוחות הכלכליים בעלי העוצמה שלא תאומן. בשל העובדה שהגיבור-הבלש עסוק כלכך בעצמו, אין בו, לדעתי לפחות, יכולת לתת ביטוי ריאליסטי כפי שהיה נהוג בספרות הריאליסטית באמצע המאה העשרים שעסקה בחלשים, בדחויים [ ראה קנז כדוגמת מופת ]. בכך לא טענתי שאין לשגיב המיומנויות הנדרשות לכתיבה כזו, הטענה שלי, שעיצוב דמות הגיבור כופה כתיבה מסוג מסויים מאוד, וחבל.בטח שאני ממליץ לקרוא. בורחנות יש באופן חלקי. מציצנות יש המון, הומור ובדיחות בוודאי, הפתעה מענגת בסוף בטח ובטח.האם שגיב כמאמר הפתיחה המתלהבת לסקירה על ספרות ישאיר חותם על הספרות העברית – ימים עוד יגידו.

פורסם על ידי arikbenedek

אוהב שירה , אוהב לקרוא משוררים שכבר לא חיים, מתים, ושירתם אבדה אי שם בזמן או בזכרון. לפעמים יש סיבות מעולות ולפעמים סתם, הזמן, היעדר כספים או רצון.

תגובה אחת על “יונתן שגיב – הצעקה האחרונה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: