השבעה – מקסים גילן
"נוּר, תנשמת אהובה
שקולותיה מייסרים את
אמירי-הלילה
נור, תנשמת אכזרית המרטשת
עכברים ואהבות נואשות
נור, טורף מטריף
ומטורף בין פיו
הקמאי
נור, כל ניצב יהלום מקור
פלדה וקול מן
המעמקים.
נור, צלך על פני-ירח
בלילות שלפני גשם, על
רקיע כחול-קהה ( כך במקור)
ומהביל
נור, קראי את הקורבן
ותפול בזרועותי, מציד
אהבה, פרי-שבי."
מזכיר לי השיר את ט.יארה שלי, עמדה אחרת או אולי דומה. נור = אש והיא מקור הכל וסופו של הכל. הבחירה דווקא בתנשמת ממשפחת הינשופים, מצביעה על קשר עמוק אהבה-חכמה. שיר יפה מאוד.
מקור השיר – בבל ושירים אפלים, ינשוף הומאה לאור, אתר טקסט
ביוגרפיה – ויקי ; אמיר בקר – הארץ 2015
מאמר של רן יגיל על שיר של גילון
reading poetry blog 