רב ניסי אלנהרואני – הוידוי הגדול

רב ניסי אלנהרואני – הוידוי הגדול

רבונו של עולם,

קדם כל דברי

אין לי פה להשיב

ולא מצח להרים ראש

כי עוונותי עברו ראשי

כמשא כבד יכבדו ממני

[…] מתודה אני לפניך […]

בכפיפת ראש

בכפיפת קומה […]

באימה

במורא

ביראה

ברעדה

בפחד

בחלחלה […]

מה אני, מה חיי

אני הבל וריק

עפר ואפר

רימה ותולעה […]

אני יודע בעצמי שאין בי

לא תורה ולא מצווה

לא דעת ולא תבונה […]

אבל אני אויל ולא יודע

בער ולא מבין […]

רשע ולא צדיק

רע ולא טוב […]

במה אקדם ובמה רפואה אבקש

כבן סורר ומורה הייתי

כעבד מורד על אדוניו

וכתלמיד החולק על רבו

את אשר טיהרת טימאתי

ואשר טימאת טיהרתי

את אשר היתרת אסרתי

ואשר אסרת היתרתי

את אשר אהבת שנאתי

ואשר שנאת אהבתי […]

ככל שנתפלא, רב ניסי לא זכה עדיין לדף בויקיפדיה, בחלק מהמקומות שהופניתי אליהם, הוא שולי וזוטר לרס"ג, רב סעדיה הגאון, בספר מחקר של יוסף טובי, ר' סעדיה הגאון והשירה הערבית, בעמ' 23 הוא מוזכר כ פרה-סעדיני, ממש כך או שירתו – פרה סעדינית. הוא גם לא מופיע ברשימת שמות המשוררים העבריים של ויקיפדיה . הגעתי אליו באקראי בגלל שחיפשתי חומר עח שירת האזהרות – פיוטי האזהרות לשבועות, ואז הופניתי לרס"ג, ומשם קצרה הדרך.\

הטקסט הנהדר הזה, שמוביל לכל מיני אפשרויות קריאה, לו ננתקהו מהקשר החברתי-הדתי-הפולחני [ רק נניח לרגע שידידנו פרנק ועדתו חיברוהו.. וישמע לנו מדויק ]. הפיוט כתוב בתוך עולם שירי דתי כמעט לחלוטין, יש מגע וחיכוך עם השירה הערבית, כל הזמן, אבל השיר נכתב בתקופה הקודמת לשירת ספרד ולשירת החול שלה. חנה פתיה חושבת שזה שיר לירי או שירת היחיד או שיר חול במהותו, אבל כהרבה שירים של מאמינים הוא מציג את תמצית תחושת השפלות שלהם מול האל, וככל שיגידו על עצמם חטאים ורשעים ירגישו טהורים יותר.

חג שמח

מקור השיר – מאמר יפה של חנה פתיה על מסורת השירה והפיוט של יהודי בבל, ב"הזמנה לפיוט"

ביוגרפיה ומאמרים אחרים – יוסף טובי, ר' סעדיה הגאון והשירה הערבית, יד בן צבי, עמ 23-24; מאמרה של חנה פתיה, הקדמה נרחבת על הפייטן והמשורר לפני דיון ברס"ג, ראו סעיף מקור השיר; מתוך מאמר של יוסף טובי : "ואילו רב
ניסי אלנהרואני, אחד מגדולי חכמי ישראל בבגדד בראשית המאה העשירית, שהיה מעמד
להתמנות לגאון ישיבת סורא, כתב שיר שבח עברי, שהיה בגדר חידוש גמור במסורת הפואטית
העברית. ובכלל, כמה וכמה משוררים ופייטנים עברים בבבל, במצרים ובסוריה החלו לכתוב
שירה עברית חדשה במהלך המאה העשירית, כשהם נוטלים – מי יותר ומי פחות – צורות,
תכנים, מוטיבים וערכי שירה מיצירותיהם של משוררי ערב." משרה"ח, בין השירה העברית לשירה הערבית בספרד,העשרה למורה